מוח ואנטומיה של הגוף

תופעות המוח השונות

ממבט חיצוני נראים שני חלקי המוח זהים וסימטריים לחלוטין, אך מחקרים הוכיחו שיש הבדלים בין שני חלקי המוח, ובעיקר שההמיספרה השמאלית גדולה יותר.
פול ברוקה (1861) גילה בהמיספרה השמאלית את האזור האחראי ליכולת דיבור –
אזור ברוקה שנקרא על שמו, ובסמוך לו נמצא אזור נוסף – אזור ורניקה, שאחראי על הבנת הדיבור.
רוב האזורים שאחראים על הדיבור ועל הכתיבה והבנת מלים ועיבוד נתונים נמצאים
בהמיספרה השמאלית בסמוך לקורטקס המוטורי שאחראי גם על איברי הדיבור
(לשון, גרון, לסת, שפתיים).
היחודיות של ההמיספרה הימנית היא בניתוח מידע חזותי מורכב (תמונות, מפות)
וקלט מוסיקלי.
הסבר זה נכון לגבי חלק ניכר באוכלוסייה (כ- 60 אחוז) המוגדרים כ"ימניים לחלוטין",
ומשתמשים בעיקר ביד ימין ורגל ימין. לגבי "שמאליים לחלוטין" המצב הפוך.

שתי ההמיספרות במוח האדם קשורות זו לזו בצרור סיבי עצב – כפיס המוח או קורפוס קלוסום, מה שמאפשר להעביר מסרים בין שתי ההמיספרות של המוח לפעולה כיחידה הרמונית אחת.
ההמיספרה השמאלית אחראית על הפרטים, על קשרים לוגיים ועל ניתוח אנליטי.
ההמיספרה הימנית אחראית על כשרים אמנותיים ומוסיקליים (חוץ מקריאת תווים),
על דמיון וחלימה, ודגמים גיאומטריים מואכבים. ההמיספרה הימנית אחראית על תפיסה כוללנית, והיא גם מעורבת יותר ברגש ואימפולסיביות.
ההבדל בין האונות מתחיל להתפתח בהדרגה החל מגיל 3 שנים.
במחלת האפילפסיה ("מחלת הנפילה") פעילות חשמלית חריגה מתפשטת אל כל אזורי המוח, וגורמת להפרעות התנהגותיות ולהתקף אפילפטי. ניתוקו של כפיס המוח אצל חולים אלו מקטין את עוצמת ההתקפים על ידי מניעת התפשטות הפעילות החשמלית אל כל המוח מבלי לפגוע משמעותית בתיפקוד הרגיל של החולה. הניתוח בוצע בשנות ה- 40 ואיפשר
לחקור את אותם אנשים שכונו בשם "חצויי מוח".
ספרי ונבס תיארו ניסויים על אתם "חצויי מוח" : חולה הושב מול מסך, וידיו הוסתרו מעיניו.
על חלק שמאלי במסך הקרינו לזמן קצר מאוד תמונה של אגוז. הנבדק לא הצליח לומר מה ראה בתמונה שהוקרנה, אך הצליח לאתר עצם זה בעזרת מישוש ואחז אותו בידו השמאלית.
הנבדק לא היה מסוגל לתאר במילים את מה שעשה בידו השמאלית.
מה קרה אצל אותו "חצוי מוח" ?
התמונה שהוקרנה בצד שמאלי של המסך נקלטה בצד הימני של העיניים. המידע מועבר אל קוטקס הראייה המצוי בהמספירה הימנית. הכפיס אצלו מנותק, ולכן אין אפשרות להעביר את המידע מההמספירה הימנית אל השמאלית, ומכיוון שבשמאלית ממוקם אזור ברוקה, האדם
לא מסוגל להביע במילים את התמונה שראה (המידע לא הגיע לאזור זה).
ההמיספרה הימנית קלטה את התמונה, והיתה מסוגלת להנחות את היד השמאלית לאתר את האגוז. המישוש הצליח אך החולה לא הצליח לבטא במילים את אשר מישש בשל הנתק
אל אזור הדיבור בהמיספרה השמאלית. "חצויי המוח" מניעים את ראשם ימינה ושמאלה, וכך הם מאפשרים לשתי האונות
לקלוט את התמונה ולזהות אותה בשתי האונות המנותקות פיסית אחת מהשנייה.

מדובר בסקירה חלקית בלבד של אזורים ותיפקודים שעליהם אחראי המוח על חלקיו השונים, ורק מעטים הוזכרו בדיון קצר זה.

אומנות לחימה

אצל אדם ימני המוספירה שמאלית שולטת על החלק הימני של הגוף,
ואצל אדם מאלי המוספירה ימנית שולטת על החלק השמאלי של הגוף.
המוספירה שמאלית אחראי על השפה, הצד האנליטי.
המוספירה ימנית אחראית יותר על ניתוח מידע חזותי.

תופעות של נזק מוחי באומנויות לחימה.

פגיעות מוחיות והחלמה מהן
פגיעה באזור של קליפת המוח יכול לגרום להפרעה תפיסתית המתייחסת לקושי בזיהוי פרצופים, והאדם אינו מסוגל להבחין בין פרצוף ואובייקט שאיננו פרצוף. למשל מכה חזקה שניתנת באומנויות הלחימה השונות.
אדם שקולט מסרים מן העולם באופן חלקי סובל מהזנחה חושית.
תסמונת הזנחה חד-צדדית נתרחשת כאשר אדם לא קולט מידע מצד מסוים כתוצאה
מפגיעה בצד של המוח : בפגיעה של צד ימני של אונת הקודקוד, הנפגע ישמיט את כל מה שמוצג לו בצד השמאלי.
פגיעה באזור ברוקה (אונה קדמית שמאלית) תגרום לקושי בדיבור – בהפקת שפה.
יש מצבים בהם האדם מתקשה בהבנת השפה, ולכן הנפגע ידבר ברצף אך המשפטים יהיו חסרי משמעות.
קושי זה נובע מפגיעה בהמספירה השמאלית באזורי האסוציאציה ובעיקר באיזור ורניקה.

אפשר להחלים מנזק מוחי שנגרם כתוצאה ממכות באומנויות לחימה בדרכים שונות. המוח מסוגל במקרים מסוימים לבצע תיקון פנימי,
ובמקרים אחרים יש צורך בתיקון חיצוני  כדי לסייע בהחלמה (התערבות רפואית).
במקרים של לחץ מזיק על הנוירונים (מכת ראש, גידול) הרי שטיפול בלחץ יאפשר לנוירונים לחזור לתיפקוד תקין.
אם נוירונים נהרסו הרי שמדובר בנזק בלתי הפיך, אך עדיין קימת אפשרות לשיפור בתיפקוד
על ידי יצירת קשרים חדשים, כולל אפשרות התחברות אקסונים של תאים בריאים סמוכים אל סינפסות שנותרו ללא קשר.
במקרים נוספים, חלקים במוח יכולים ליטול על עצמם תיפקוד של חלקים אחרים שנפגעו.
בכל מקרה התאוששות המוח טובה יותר ככל שהאדם צעיר יותר ובעיקר אצל ילדים.

המוח לא מסוגל להחליף נוירונים מתים ולכן יש קושי לטפל בחולי אלצהיימר, כאשר בשלב זה בתנאי מעבדה חוקרים מצליחים להחליף תאים מתים בשתלי רקמות מוח אצל חולדות.
ההשתלות נותרו בגדר תקווה עתידית בלבד.
בתהליך שיקום איטי וקפדני אפשר לסייע לפגועי מוח לשפר תיפקודי מוח שנפגעו, ולפתח במקרים מסוימים מיומנויות חלופיות כפיצוי על אלו שנהרסו.
יעילות השיקום תלויה בהיקף הפגיעה, וגם ביכולתו ונכונותו של החולה לשתף פעולה בתהליך התירגול הממושך.
הרפואה מאוד מוגבלת ביכולת שלה לסייע לסובלים מפגיעה מוחית.

Categories

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *