חלומותיו של פרויד

דחפי האדם לחלום

דחפי האדם לחלום – על פי פרוייד

דחפי המין:

הדחפים פועלים עפ"י עיקרון העונג ודורשים סיפוק מיידי- כאשר יש לנו צורך שאיננו מסופק אנחנו נמצאים במצב של מתח, והפחתת המתח היא זו שגורמת להנאה.

פרויד מוסיף ואומר שמילוי משאלה בחלום מבטא את אותו עיקרון העונג, יש דברים שאנחנו לא יכולים לספק במציאות, אבל בחלום זה אפשרי, חלק מהתפקיד של החלום.

דחפי האגו:

פועלים עפ"י עיקרון המציאות- עיקרון המציאות זה עיקרון שמתחשב במציאות, לא כל דבר אני יכול לספק ברגע זה, כאן ועכשיו, עיקרון המציאות הוא סתגלני.

פרויד אמר שדחפי האגו הם דחפים, הם עוזרים לנו להסתגל בצורה הטובה והיעילה ביותר לסביבה, הם מגנים עלינו מהתנהגות של דחפי המין (כאן ועכשיו).

חלומות פרויידיניים

חלוקה מאוחרת:

דחפים בסיסיים:

ארוס: אהבה פיזית, מיניות- ביטוי שכולל בתוכו את כל הדחפים המיניים וההישרדותיים, כל מה שקשור ליחסי מין לצורך הנאה והישרדות.

נקראים דחפי החיים כיוון שהן מקדמים את החיים שלנו, יוצרים המשכיות בעזרת הדור הבא, מה שנמצא בבסיס של הארוס זה שימור וקידום החיים, בהקשר המיני וההישרדותי. באתר הבא: ניתן לראות המון דוגמאות לחלומות המוותאים דחף זה.

דחפי החיים- דחפים שמטרתם לשמר את האדם ולדאוג לקיומי.

הדחף המרכזי שבהם הוא הדחף המין (LIBIDO)- הכוונה למין במובן הרחב של המילה (דחף לחיות ולסיפוק), דחף שמטרתו רבייה והתחדשות.

 

טנטוס: אל המוות היווני- אל נוראי מכאיב, אכזרי, חסר רחמים שמטיל אימה על כל בני התמותה- מדובר על הדחפים שמניעים אותנו למקומות של אגרסיה, הרס עצמי ואכזריות.

דחף שמכונה אינסטינקט המוות- דחפים שפועלים להרס ולכליה של האדם וגופו, ההיפך מדחפי החיים, הם מבטאים את משאלת המוות.

כוללים את דחף התוקפנות- כוחות השואפים להביא את האורגניזם למצב של נירוונה שנטול כל מתח ורוויה, הנירוונה האולטימטיבית=מוות.

פרויד אמר שאצל כל אחד מאיתנו יש דחפים מסוימים שמטרתם מוות, הם יכולים להיות כלפי חוץ או כלפי פנים (סמים, אלכוהול, הפרעות אכילה, דיכאון ואובדנות).

פרויד יצר את החלוקה כיוון שהרבה פעמים דחפי החיים והמוות יכולים לבוא בהתנגשות אחת עם השניה, רואים את זה לרוב בטיפול, נשים שיש להן דפוס התנהגות מסוים, בעזרת החלשה של דחפי המוות מחזקים את דחפי החיים, כל עוד בחלוקה המוקדמת שני הדחפים האלה היו יחד לא היה ניתן לדבר את המאבק שקורה שם.

הדחקה:

פרויד האמין שהדחקה אינה רק לגבי דחפים מיניים, גם לדחפי המוות.

ההדחקה היא צורה של שליטה חברתית שמצילה אנשים מעצמם ומאפשרת להם לחיות יחד.

הדחקה בהסתכלות הרחבה יותר בעיקר בהתייחסות לדחפי מוות, זה סוג של שליטה עצמית- יש משהו בהדחקה שהוא שייך למישור האישי וגם בנוגע לסביבה שההדחקה מאזנת.

פרויד טען שיש אנשים שלא התפתח אצלם עיקרון המציאות יהיו אנשים פסיכופטים.

המעבר ממודל טופוגרפי למודל סטרוקטוראלי:

1923-שינוי מהותי בתיאוריה, פרויד ראה בקונפליקט הנפשי כגורם מהותי להסבר פסיכופתולוגיה, אנשים שהגיעו אליו לטיפול הוא הרגיש שהם מצאים בקונפליקט, הסיבה שאנשים באים אליו, וסובלים מסימפטומים מסוימים, מה שעומד מאחורי הסימפטומים זה קונפליקט שנמצא מאחורי הקלעים. הדרך שבה אני מטפל בקונפליקט זו האנליזה.

המודל הטופוגרפי של המודע, סמוך למודע ומודע אינו מספיק בשביל לתאר את הקונפליקט.

פרויד שיער שמשאלות ודחפים שלא מודעים נמצאים בקונפליקט עם הגנות ופונקציות הנמצאות בלא מודע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *